קידן שיווק ופרסום בע"מ נ' קרמיקה פתחי זידאן בע"מ

החלטה

לפניי התנגדות לביצוע תובענה בסכום קצוב וכן בקשה להארכת מועד. דיון בבקשות אלו התקיים לפניי היום.

עסקינן בתביעה לתשלום סך 11,321 ₪ בגין פרסום מודעה בעיתון על פי הזמנה חתומה מטעם המבקשת, מיום 20/11/12.

ההתנגדות הוגשה ביום 23/6/13, אף על פי שהמועד האחרון להגשת ההתנגדות חל ביום 3/5/13. לטענת המבקשת, ניסתה להגיש את ההתנגדות בפעם הראשונה ביום 26/5/13, משלא הייתה מודעת לכך שהמועד כבר חלף. רק לאחר שהגיעה החלטת רשם הוצאה לפועל, המורה על מחיקת ההתנגדות בשל הגשתה באיחור, ללא בקשה להארכת מועד, הגישה המבקשת את ההתנגדות יחד עם בקשה להארכת מועד. לטענת המבקשת, האיחור בהגשת ההתנגדות נבע מכך, שהאזהרה התקבלה לידיה ללא כתב התביעה עצמו והמסמכים הנלווים, וכן מכך שהמתינה לחתימת עד מטעמה על תצהיר, אך לבסוף החליטה להגיש את ההתנגדות ללא תצהירו של העד, מאחר וזה התעכב ולא הגיע.

לגופו של עניין, המבקשת מעלה מספר טענות נגד התביעה:

א.מי שחתם על ההזמנה, בנו של מנהל המבקשת, אינו מורשה חתימה בחברה.

ב.בנו של מנהל המבקשת הוטעה ע"י הסוכן מטעם המשיבה, וסבר כי חברת טמבור היא שמממנת את המודעה.

ג.רק למחרת, כאשר הוא שוחח עם סוכן של חברת הטמבור, הבין בנו של מנהל המבקשת את הטעות, ולאחר שיחה טלפונית בין נציג המשיבה לבין הסוכן של טמבור, הוסכם כי העניין מבוטל.

לדיון היום התייצב מנהל המבקשת, ללא בנו, אשר נטען כי חלה בשפעת. בחקירתו טען מנהל המבקשת כי בנו שהמבקשת אמורה להזמין שלט של טמבור עבור החנות, ולכן חתם על ההזמנה, מבלי להבין שמדובר במודעה בעיתון. לדברי מנהל המבקשת, בנו אינו בקיא בשפה העברית.

לטענת המשיבה, אין טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד. אשר להתנגדות עצמה, הרי שהעד הרלוונטי, בנו של מנהל המבקשת, לא התייצב לדיון, מבלי שאף יוצג אישור רפואי המעיד על מחלתו הנטענת. עוד נטען, כי הטענה שהבן חשב שמדובר בשלט לחנות אינה עולה מהתצהיר, ולמעשה מדובר בגרסה חדשה. לטענת המשיבה, ההזמנה נחתמה בחותמת העסק, במהלך העסקים הרגיל, והיא הייתה רשאית להסתמך על ההנחה שההזמנה נחתמה כדין, על ידי מי שמוסמך לחתום. עוד טוענת המשיבה, כי הטענה לביטול ההסכם אינה מפורטת, לא נאמר עם מי מטעם המשיבה התקיימה אותה שיחה נטענת, ואף מדובר בעדות מפי השמועה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי להורות על קבלת ההתנגדות, תוך הארכת המועד להגשתה עד למועד בו הוגשה בפועל.

האיחור בהגשת ההתנגדות אינו מבוטל, ועם זאת, נראה כי לא זלזול בבית המשפט או בצד שכנגד הם הסיבה לאיחור. כידוע, מועד שנקבע בחיקוק ניתן להאריך, מטעם מיוחד (תקנה 528 לתק' סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). בבחינת ה"טעם המיוחד" המצדיק הארכת מועד להגשת התנגדות, יש לקחת בחשבון כי מדובר בהליך הראשוני בבית המשפט, ובבעל דין שטרם קיבל את יומו בבית המשפט. מבחינה זו דרישת הטעם המיוחד קלה יותר מזו הנדרשת בהגשת ערעור. עוצמתו של הטעם המיוחד הנדרש נמדדת אף ביחס לתקופת האיחור. בנסיבות דנן, לכתחילה נעשה ניסיון להגיש את ההתנגדות באיחור של שלושה שבועות בלבד, ולפחות ממועד זה הייתה המשיבה מודעת לרצונה של המבקשת להגיש התנגדות, והפגיעה באינטרס ההסתמכות שלה על סופיות ההליך – קלה יחסית. לפיכך, אני סבורה כי יש לקבל את טענת המבקשת, כי ההמתנה לעד שאינו בשליטתה, עיכבה את הגשת ההתנגדות, כטעם מיוחד לאיחור, וזאת לצד חיוב בהוצאות בגין הצורך בהארכת המועד.

מכאן - לטענות ההתנגדות לגופן.

כידוע, אף טענת הגנה דחוקה מזכה ברשות להתגונן, ובשלב זה אין ביהמ"ש נכנס לבירור אמיתות העובדות הנטענות, אלא עליו לבחון אם יש בגרסת הנתבע, ככל שתוכח, עילת הגנה מפני התביעה. בשלב זה, בית המשפט אינו בודק כיצד תוכח ההגנה ומה טיב הראיות שבידי הנתבע, ואף עדות שמועה עשויה להצדיק מתן רשות להתגונן, כאשר העדות הישירה תובא בהליך העיקרי.

אמנם, הטענה כי החתימה על ההסכם אינה מחייבת את המבקשת נראית כהגנה דחוקה, בנסיבות שבהן אין מדובר בזיוף; אך הטענה בדבר ביטולו של ההסכם, בהסכמת המשיבה, הינה טענה שעשויה להביא להדיפת התביעה, ככל שתוכח. אשר לטענה זו, אמנם היא לוקה בחוסר פירוט, כטענת המשיבה, ואינה נתמכת באסמכתא בשלב זה, אך אין בכך כדי להביא לדחיית ההתנגדות. בנסיבות אלו ראוי להתנות את מתן רשות להתגונן בהפקדת ערובה ראויה, בהתאם לתקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

מאחר והופקד בקופת בית המשפט פיקדון במלוא סכום החוב בתיק ההוצאה לפועל, ישמש פיקדון זה כערובה, כאמור לעיל, עד לסיום ההליך.

אשר על כן, ניתנת בזאת רשות להתגונן מפני התביעה.

בגין האיחור בהגשת ההתנגדות תישא המבקשת בהוצאות המשיבה בסך 1,500 ₪, ללא קשר עם המשך ההליכים בתיק.

הליכי הוצל"פ מעוכבים. התצהיר ישמש כתב הגנה.

נוכח סכום התביעה היא תידון בסדר דין מהיר.